היחס של טראמפ לזלנסקי צריך להדאיג את אמריקה - ואותנו
הנשיא האמריקאי, שבורותו אומנותו ובריונותו מנהיגותו, זרק את נשיא אוקראינה מתחת לגלגלי האוטובוס בטקס משפיל - שמלמד על סופה של אמריקה כמנהיגת העולם החופשי. אבל גם בישראל צריכים לחשוש מאוד מהגחמות של טראמפ, שעלולות לפנות נגדנו.
במופע האימים של טראמפ מול זלנסקי, בחדר הסגלגל, לעיני המצלמות, בשידור חי, הזדקקה לעולם דמותו של נשיא שבורותו אומנותו ובריונותו היא מנהיגותו. ברגל גסה הוא דרס את הנשיא האוקראיני, העומד בראש מדינה שעמדה בגבורה מול רשעותו של פוטין, שכבש חלקים משטחה וטבח באופן האכזרי ביותר באזרחיה. טראמפ סילק את זלנסקי מהבית הלבן אחרי שהטיח בו כי הקלפים הם לא ביד שלו, כי הוא חסר כבוד, וכי הוא מוביל למלחמת עולם שלישית. אלא שבכך טראמפ השפיל את האמריקאים יותר משהשפיל את זלנסקי.
מעולם לא היתה הצגה כל כך מדאיגה ומסוכנת בבית הלבן: תמיד היו מחלוקות בין מנהיגים, והן נפתרו או לא בחדר הסגור. טראמפ הפך את מדיניות החוץ של ארצות הברית למופע ריאליטי סר טעם. הנשיא האמריקאי היה עצבני, דיבר בוולגריות, עלב באורחו ולא הסתיר את הערצתו לנשיא הרוסי - שעד כניסתו לבית הלבן היה נתון לסנקציות ולנידוי אמריקאי. כך, הדמוקרטיה הגדולה, הנשלטת על ידי נרקיסיסט, חברה לדיקטטור אכזר צמא דם - אלו הם פני אמריקה החדשה, וזה לא רק עצוב אלא גם מעורר זעם. איפה הימים שהיא הייתה מופת ודוגמא לעמים.
זו דרכו של טראמפ. גם בקדנציה הראשונה שלו, כשרצה להשכין שלום באפגניסטן, הוא הזמין אליו את מנהיגי הטאליבן - ארגון טרור רצחני שאחראי למותם של הרבה אמריקאים. הוא לא דיבר עם הממשל בקאבול. בסוף הכל התפוצץ לו בפרצוף, וארצות הברית חטפה מכה תדמיתית. הוא גם התחנף לקים ג'ונג און, והבטיח כי הצליח לנטרל את הסכנה הגרעינית מצפון קוריאה, עד שהשליט מפיוניאנג הכניס לו אצבע לעין.
כעת, טראמפ עלה על מסלול מסוכן לעולם החופשי - כשהצעד הבא שלו עלול להיות חבירה לממשל בבייג'ין ותמיכה בשאיפתו להסתער על טייוואן. זה יכול להגיע גם לישראל: לא מן הנמנע שיום אחד נתניהו ישמע ממנו שהקלפים לא נמצאים בידיים שלו, ויראה לו את הדלת. טראמפ הרי בלתי צפוי, חף מכל מדיניות סדורה, נטול מעצורים, ומנהל את המעצמה הגדולה בעולם על פי גחמותיו.
והמפחיד מכל: טראמפ תמיד בטוח שהוא צודק. רק בשבוע שעבר הוא חילק בגאווה לחברי הקבינט שלו כובעי מצחייה אדומים שעליהם הסיסמה "טראמפ צדק בהכל", דור ההמשך של כובעי MAGA ("להפוך את אמריקה לגדולה מחדש"). הפעם, זה לא למען המדינה, אלא למען הוד נשיאותו. זה אולי נשמע קומי, אבל זה לא מצחיק בכלל: טראמפ מאמין בכל מילה שרקומה על הכובע.
כשדמוקרטיה מתה, אין כרוז בכיכר שמכריז על כך: זה קורה בדממה, במחשכים, בהחלטות לכאורה קטנות, טכניות. עד שיום אחד מתעוררת אומה למציאות של מדינה פשיסטית שבה חופש הביטוי לא קיים, ואנשים מסומנים - עיתונאים, פוליטיקאים, אקטיביסטיים, כל מי שלא מוכן לקוד קידה למלך.
בקדנציה הראשונה שלו טראמפ אמנם נכנס לחדר בסגלגל בצעדים של ביריון שכונתי, ברעש וצלצולים, אבל לא היו לו תוכניות לביצוע - הוא כלל לא האמין אז שייבחר. הוא ירה לכל הכיוונים, וגרם נזקים, אבל הם היו פחות או יותר הפיכים. לקדנציה השנייה הוא כבר בא מוכן, חדור רוח שורפת של נקמה, עם תכניות להחזיר את אמריקה לימים הקודרים של מלחמת האזרחים. כשהוא מוקף באוליגרכים החדשים, המיליארדרים של אמריקה שמנשקים מטאפורית את הטבעת שעל אצבעו, טראמפ מכה שנית - והפעם מכתו רעה. העימות עם זלנסקי היה רק דוגמא. טראמפ בא עם פטיש גדול ביד כדי לנתץ כל מה שהיה טוב לפניו.
כמו כל עריץ, ראשית הוא בא חשבון עם התקשורת שמעיזה לדווח על מסוכנותו לחירות ארצות הברית, ועל הטירוף שבמינוי אנשים בלתי מתאימים ובלתי מנוסים לתפקידים שהם נשמת אפה של האומה. חגורת המיליארדרים סביבו מריעה לו, והוא בתמורה עוזר להם להגדיל את רווחיהם.
ההשלכה של זלנסקי מתחת לגלגלי האוטובוס צריכה להיות תמרור אזהרה גם לישראל. קרינו כבר איך הפנטזיות שלו על ריביירה בעזה התחלפו תוך ימים ספורים בבחינה לעומק של התכנית המצרית לשלטון משותף של קהיר והרשות הפלסטינית בעזה, ומימון סעודי לשיקומה. יותר משאכפת לו מאיתנו, טראמפ נושא עיניו לריאד. כנדל"ניסט ואיש עסקים, הוא תמיד יבחר במקום שבו טמון הכסף הגדול.
עד לא מזמן, נשיא המעצמה האמריקאית זכה לתואר נלווה: "מנהיג העולם החופשי". כעת, זה נגמר.
אורלי אזולאי
