אשם חברתי משטר הציוני
הצעת חוק הרפורמה השיפוטית הראתה בבירור עד כמה שונות הדאגות של הקהילה הערבית והיהודים בנושאים פוליטיים, חברתיים ואף ביטחוניים, הנושא הזה מלמד שאין לכידות חברתית בחברת המשטר הציוני.
עברו מספר שבועות מהתחילת ההפגנות במשטר הציוני, אך לערבים עדיין אין תפקיד בהתפתחויות. זאת בהקשר שהמארגנים נמנעים ככל האפשר מכל דבר שעלול לגרום לחוסר הסכמה, כי הם בקושי הרוויחו מהמיקרו-דמוקרטיה של ישראל עד היום. בית המשפט לא הגן על ערבים מפני הזנחה שיטתית, הפקרות משטרתית, אפליה תקציבית, החרמת קרקעות, קנסות בנייה, הריסת בתים וחוק ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי.
אז למחאות אין על סדר יומן אף אחד מהנושאים הדחופים הקשורים לציבור הערבי, ומארגני ההפגנות לא הצליחו לשכנע את הערבים שהפסקת הצעת החוק תועיל להם, וזו הייתה טעות אסטרטגית של ראשי האופוזיציה.
בעוד שאם גם הערבים היו עם האופוזיציה במחאות, הנהירה של אלפי ערבים לרחובות, לכיכרות, לצמתים ולגשרים עלולה להעצים את המחאה ולהגביר אותה, והשפעתה העיקרית עלולה להיות בקלפיות בטווח הארוך. אבל מנהיגי האופוזיציה אומרים שהם יבטלו את החוקים האנטי-דמוקרטיים ברגע שהם יחזרו לשלטון.
הם כמובן מתעלמים מכך שללא נוכחות הערבים, שיש להם פוטנציאל לקבוע את הבחירת 20 מנדטים, ולכן אין להם סיכוי לנצח בבחירות ולהקים קואליציה. ברור שבלי להציג חזון המבטיח עתיד טוב יותר לציבור הערבי, ספק אם תהיה לו מוטיבציה להגיע לקלפי ההצבעה בבחירות הבאות.
לכן, התנהגותה של החברה הערבית בשבועות האחרונים מלמדת שהם מגיבים רק לצרכים האובייקטיביים והדחופים ביותר שלהם במקום לדאוג לשינויים במבנה שלושת הכוחות. לכן, התנהגותה של החברה הערבית בשבועות האחרונים מלמדת שהם מגיבים רק לצרכים האובייקטיביים והדחופים ביותר שלהם במקום לדאוג לשינויים במבנה המדינה.
לפיכך, בשבועות האחרונים קיימו קבוצות ערביות שונות (נשים, פוליטיקאיות, אמהות אבלות) עצרות נגד היעדר התמודדות רצינית ויעילה של הממשלה עם חוסר הביטחון הנרחב באזורים הערביים. יש יצוין כי מתחילת השנה הנוכחית נהרגו באזורים ערביים 133 בני אדם, ועלייה בהשוואה לשנה הקודמת. מהצד השני בן גביר, השר לביטחון פנים מהימין, לא רק שלא נתן פתרון לבעיה הזו, אלא שלפני זמן הוא הציע להגדיל את תקציב תלמידי הישיבות מתקציב ביטחון של האזורים הערביים. בינתיים, לפי סקר, עלה כי 84% מהאזרחים הערבים סבורים שהאירועים האלימים מחודש מאי 2021 יחזרו על עצמם , שמשמעותם פער חברתי ואשמה בחברה המשטר הציוני, ויש להתייחס אליו מזוויות שונות.
בעוד שחלקים שונים בקהילה היהודית, לרבות רופאים, חיילים, אנשי עסקים, חברות טכנולוגיה, עורכי דין, סטודנטים ועוד במשך שבועות ברציפות, הם הפגינו בדרכים שונות את דאגתם מהשלכות הרפורמות השיפוטיות, בינתיים, הנושא היחיד שהמגזר הערבי דגש עליו הוא חוסר הביטחון, העלייה במספר מקרי הרצח וחוסר תשומת הלב של הממשלה לפתרון בעית חוסר ביטחון. למעשה, המצב מראה שהחברה הישראלית לא רק שאינה אחידה, אלא שיש פערים גדולים בין חלקיה, שמראה את עצמו כך.
למעשה, הערבים מפרשים את הסכסוכים סביב הצעת חוק הרפורמה השיפוטית כמעין "סכסוך תוך קבוצתי בין יהודים" וסוגיה זו חשובה מנקודת מבטה של הסוציולוגיה הפוליטית, כי מאשר את היעדר קשרים מוצקים בין אזרחים, ומראה שכל דחף בין ערבים ליהודים מאפשר ליצור פערים גדולות ובלתי ניתנות לתיקון.
בהקשר זה כתב עיתון ישראל הום בדיווח: אדישותם של האזרחים הערבים נעוצה בתהליך המתמשך של ניכורם והתרחקותם מבחירת הממשלה ומוסדותיה. למשל, הם לא השתתפו הרבה בבחירות לכנסת, כאילו המשטר הציוני לא שייך להם וכאילו הקבינט המשטר הציוני, בין אם זה הקבינט של בנט-לפיד או הקבינט של נתניהו, הוא קבינט זר, לפיכך למצב הנזכר יש מאפשרות להפוך למאבק אזרחי לגיטימי והוגן לשוויון וזכויות מול הממשלה.
לפיכך, הצעת חוק הרפורמה השיפוטית הראתה בבירור עד כמה שונות הדאגות של הקהילה הערבית והיהודים בנושאים פוליטיים, חברתיים ואף ביטחוניים, הנושא הזה מלמד שאין לכידות חברתית בחברה המשטר הציוני. לסיום, יש לומר כי כיום החברה המשטר הציוני מתמודדת עם בעיות כמו ירידה בתחושת הביטחון הפנימי, עליית יוקר המחיה וההחרפת העימות בין חילונים לחרדים, בהם היה מעורב גם חלק מהצבא, ולמרות המחאות המתמשכות של כמה אלפי אנשים ברחובות וכוחות המילואים של הצבא מאיימים לסרב לשרת אם הצעת החוק לרפורמה במשפטים תאושר, אנו רואים שהקבינט הקיצוני של נתניהו לא רוצה לוותר על השינויים השיפוטיים. בימים האלה למשטר הציוני הסיכון לאתגרים פנימיים גדול יותר מאתגרים חיצוניים, וההתמודדות עם אתגרים אלו גוזלת זמן ויוקר.
