אלוף (מיל') יצחק ברי: הסרבנות היא המסמר האחרון בארון

הצבא המשטר הציוני לא ערוך למלחמה רב זירתית, שתבוא במוקדם או במאוחר: חיל האוויר לא הפנים את העובדה שהאיום על ישראל הוא טילים וכתב"מים, חיל היבשה מקוצץ, העורף לא מוכן והצבא תלוי במפעלים אזרחיים. אבל מהסרבנות כתוצאה מהמאבק על הרפורמה החוקתית, אם תתעצם, לא תהיה חזרה

מרץ 27, 2023 - 23:23
אפריל 2, 2023 - 21:10
אלוף (מיל') יצחק ברי: הסרבנות היא המסמר האחרון בארון

הכותב שירת בחיל השיריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיוס וכמפקד המכללות הצבאיות. כיהן במשך עשור כנציב קבילות החיילים. בעל עיטור העוז על לחימה כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים. חבר בפרויקט הניצחון הישראלי-

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הרמטכ"ל הרצי הלוי קיבל מקודמיו ירושה קשה מאוד של צבא שלא מוכן למלחמה רב זירתית, אשר תבוא עלינו במוקדם או במאוחר.

אציג מספר נושאים קריטיים במוכנות הצבא למלחמה, ומדוע הסרבנות תהיה המסמר האחרון בארון: בעוד שמפקדי חיל האוויר לדורותיהם בנו חייל לתפארת בנוגע לטייסים ומטוסים, הם ריחפו עם הראש בשמיים ורגליהם לא נגעו בקרקע. במשך 20 השנה האחרונות הם לא הפנימו שהאיום המרכזי על ישראל השתנה לחלוטין.

האיום העיקרי עלינו בימים אלה הם לא מטוסי אויב אלא טילים, רקטות וכטב"מים. מפקדי חיל האוויר בשנים האחרונות טמנו ראשם בחול, ולא הפנימו שבסיסי החייל יהפכו במלחמה הרב זירתית הבאה למטרה אסטרטגית של הטילים והכטב"מים של האויב, ולא הכינו עקב כך את הבסיסים למלחמה, שהשתנתה מקצה לקצה.

במלחמה הבאה ישוגרו טילים כבדים, מדויקים ולא מדויקים, וכטב"מים לעבר בסיסי חיל האויר, למסלולי ההמראה, לדת"קים שבהם נמצאים המטוסים, למרכזי השליטה, הם יזרעו הרס גדול בבסיסים - שריפות , פצועים והרוגים, רסיסים ובורות גדולים על המסלולים, ויקרקעו את יכולת המראת המטוסים.

גדודי הרציפות התפקודית שהוקמו בבסיסי חיל האוויר לפני 11 שנה, שתפקידם היה לעזור בסתימת הבורות, באיסוף הרסיסים ממסלולי ההמראה של המטוסים, בכיבוי שרפות ובחילוץ פצועים התפוררו לחלוטין מחוסר התעניינות של מפקדי חיל בעשרים שנה האחרונות. זו אזלת יד שלא תישכח לעולם, ותיכנס לספרי ההיסטוריה לדיראון עולם.

גם את חיל היבשה קיצצו הרמטכ"לים בעשרים השנים האחרונות, מתוך הנחה שהמלחמות הגדולות עברו מהעולם. גם כאשר האיום מסביבנו צמח לממדים מפלצתיים, הם לא רצו להסתכל לאמת בפנים והמשיכו לקצץ על פי הבנתם את הצבא "לצבא קטן, טכנולוגי וקטלני". התוצאה היא שצבא היבשה נשחק עד דק, צבא המילואים לא מאומן ולא הטמיע אמצעי לחימה חדשים, איבד את אמונו בפיקוד הבכיר של צה"ל ובשלוש מילים "אינו כשיר למלחמה".

גם היחידות הסדירות לא הטמיעו את הטכנולוגיה שנקנתה במאות מיליוני שקלים ויותר, בתר"ש "תנופה" שהוביל הרמטכ"ל כוכבי, והתוכנית הרב שנתית "תנופה" של כוכבי פשוט לא צמחה ולא צלחה.

העורף, שיהווה את הזירה המרכזית במלחמה הבאה, נפל בין הכיסאות בין הדרג המדיני והביטחוני. הרשויות לא הוכנו כלל לעמוד מול אלפי טילים ורקטות שישוגרו מדי יום על מרכזי אוכלוסייה, תשתיות חשמל, מים, דלק וגז, בסיסי צבא, תשתיות תחבורתיות וכלכליות ומוסדות שלטון ויגרמו למאות אתרי הרס מדי יום ואבדות כבדות. גם ניהול המלחמה בעורף נפל בין הכיסאות, ראה דוגמת הטיפול בקורונה.

צה"ל הפריט ואזרח את מערכי הליבה של הלוגיסטיקה ואחזקה, למעל אלף מפעלים אזרחיים חיוניים, שהם אלה שאחראים לספק את התחמושת, הדלק, המזון, חלקי החילוף, תיקון אמצעי הלחימה ואחזקתם במלחמה. נוצרה תלות מוחלטת של הצבא במפעלים החיוניים, שבלעדיהם הצבא לא יוכל לתפקד יותר ממספר שעות במלחמה רב זירתית. במסמך מטלטל של משרד הביטחון שיצא לפני מספר חודשים נאמר ש-60% מהמפעלים החיוניים לא כשירים לבצע את תפקידם במלחמה, היות שהצבא לא סיפק להם מלאי חירום של חומרים וחלקי חילוף, וב-70% מהם אין ריתוק משקי, כך שהעובדים לא יודעים מי צריך להתגייס לצבא ומי צריך להישאר במפעל בשעת חירום, דבר שיגרום לכאוס מוחלט, חוסר שליטה ותפקוד. הצבא הפריט ואזרח את עצמו לדעת וברח מאחריות.

צה"ל נימצא היום במשבר החמור ביותר בתולדותיו בתחום כוח האדם: בריחה המונית של הקצינים בקבע והנגדים הטובים החוצה לאזרחות. הסיבה העיקרית היא לא המשכורות הנמוכות, אלא מודל הקבע הצעיר שנכנס בתקופתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שגרם לחוסר ביטחון תעסוקתי ודרדר את צה"ל לרמת סטנדרטים ירודה, שהטובים לא רוצים לקחת בה חלק.

מה שמביא להידרדרות בצבא היא התרבות הארגונית, הניהולית והמנהיגותית הקלוקלת, חוסר משמעת, אי וידוא פקודות, חוסר בקרה ומעקב, אי הפקת לקחים, תרבות שקר בתחקירים ובכלל. קיים פער של כוח אדם מקצועי כתוצאה מקיצוצים, שלא מאפשר לבצע תוכניות עבודה ומשימות בצורה ראויה. הצבא לוקה באי ניהול שיגרה, בסטנדרטים ירודים ועוד.

המאבק בין הגושים מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, על הרפורמה החוקתית, אשר מביא בימים אלה לסרבנות להתגייס למילואים שתלך ותתרחב עם חשש שזה יזלוג גם לצבא הסדיר.

תהליך הסרבנות פוגע קשות במרקם היחסים העדין ביותר שנבנה שנים רבות בתוך היחידות - הלכידות, הערבות ההדדית איש לרעהו, הרעות, אחוות הלוחמים, האמונה בצדקת הדרך בלי הבדל דת, גזע ומין ובלי הבדל בין ימנים, שמאלנים, דתיים וחילוניים. זו תהיה פגיעה אנושה במוטיבציה וברוח הלחימה של הלוחמים, עמוק עמוק בתוככי היחידות עצמן. מהתרסקות זו, אם אכן תתעצם אין דרך חזרה, זה יהיה סופו של הצבא .