השסע במפלגה הרפובליקנית - רעידת אדמה בתזמון קריטי

13 חודשים לפני מועד הבחירות לנשיאות ארה"ב, גועשת ושוצפת המערכת הפוליטית האמריקנית. מצד אחד של המתרס ניצב נשיא דמוקרטי עייף, שסימני הגיל (בנובמבר הקרוב עתיד ביידן לחגוג את יום הולדתו ה־81) ניכרים בו היטב, ושמעמדו בסקרי דעת הקהל נמצא כעת בשפל (ומצמיח תסיסה בשורות המפלגה).

ואולם גם בצד הרפובליקני של המתרס הפוליטי לא הכל רגוע ונינוח. למרות שהמועמד והנשיא לשעבר דונלד טראמפ מוביל כעת בבטחה את הדבוקה הרפובליקנית (ואף נמצא בעמדת זינוק מבטיחה מול ביידן חרף, ואולי בשל, הסתבכויותיו המשפטיות ההולכות ונערמות), אירועי היממה האחרונה אמורים לעורר דאגה בקרב מחנה זה.

מדובר במהלך חקיקתי יוצא דופן וחריג ביותר, שאותו יזמה קבוצת מחוקקים מן האגף האולטרה־שמרני שבקרב סיעת הרוב הרפובליקנית בבית הנבחרים. מטרתה של יוזמה זו, שאותה מוביל מאט גייטס, היא להדיח מתפקידו את יו"ר הבית הרפובליקני, קווין מקארתי. זאת, על רקע מאמציו של מקארתי להשיג פשרה בין מפלגתית זמנית בסוגיה הטעונה של התקציב הפדרלי.

סדין אדום לרפובליקנים

למרות שגרסת הפשרה מבית היוצר של מקארתי היתה קשה לעיכול גם עבור הסיעה הדמוקרטית (בין היתר משום שהקפיאה למשך 45 ימים, את אספקתו של סיוע צבאי נוסף לאוקראינה), אישורה בבית הנבחרים היה לא פחות מאשר סדין אדום עבור המורדים הרפובליקנים, שיצאו חוצץ בחריפות כנגד עמיתם למפלגה, יו"ר הבית. יש לזכור שקבוצת שומרי החומה והמגדל בקרב הבסיס הרפובליקני, הזוכה לרוח גבית מצידו של טראמפ, התייחסה גם בעבר בחשדנות עמוקה כלפי מקארתי, שכן היו"ר הנוכחי נמנה על קבוצת המחוקקים הרפובליקנים שהביעו הסתייגות ראשונית ממהלכיו המתסיסים והמתלהמים של טראמפ, שהובילו להסתערות ההמונית והאלימה על מתחם הקפיטול ב־6 בינואר 2021. משקעים אלה של חשדנות וטינה עמוקה הביאו לידי כך, שפרשת בחירתו של מקארתי לתפקיד הרם הפכה לסאגה - או בפועל לפארסה - מביכה ומשפילה עבורו. שכן, היה זה רק בסיבוב ההצבעה ה־15 (!) שעלה בידו להיבחר.

על רקע לעומתי זה, אין זה מפתיע שסוגיית אישור התקציב הפכה למנוף בידי גייטס, שנשא את נס המרד, כדי לקרוא תיגר במישרין על יריבו מקארתי. גייטס מאשים אותו בכך שקיבל כמה מעמדות היסוד של הסיעה הדמוקרטית (כמו, למשל, בנושא הקיצוצים בתקציב, שלא היו נרחבים ועמוקים די הצורך בעיניו ובעיני תומכיו).

ואולם מעבר לטיעונים הספציפיים שגייטס ותומכיו העלו, הייתה קריאת התיגר שהשמיעו מעוגנת בראייתם את מקארתי כאיש מרכז הדרך הממסדי, שניתן לראות בו את ההתגלמות המזוקקת של הפוליטיקה של האתמול, שנשענה על חתירה מתמדת לפשרות בין מפלגתיות. בעידן של שסע וקיטוב ערכי, תרבותי ופוליטי עמוק ובלתי ניתן לגישור, עמדותיו והתנהלותו של מקארתי נתפסו, אפוא, על ידי הגרעין האידיאולוגי הקשה של המפלגה כסטיית תקן אנכרוניסטית ומסוכנת.

לפיכך, לפנינו בבואה והשתקפות חלקית של השבר הטקטוני הגדול, המאיים כעת (ולא בפעם הראשונה) על יציבותה ויכולת משילותה של הרשות המחוקקת בארצו של הדוד סם.

צפויה התכתשות חריפה

כעת, לנוכח הדחתו של מקארת'י, צפוי לעבור שרביט המנהיגות בבית הנבחרים לידיו של גייטס הקיצוני וחסר הפשרות (או של אחד ממקורביו). לנוכח כך צפויה התכתשות חריפה ומתמדת בין 2 סיעות הבית, שתהפוך את אפשרות שיתוקו של הממשל בעוד כשישה שבועות לוודאות כמעט מוחלטת.

בה בשעה שהתחזקותו של הזרם הרדיקלי והבדלני בחלקו תעצים עוד יותר את כוחו של טראמפ בקרב מפלגתו, נשאלת השאלה לגבי השלכותיו של קרע זה על מעמדה של המפלגה הדמוקרטית ושל מי שעומד בראשה, הנשיא ביידן. האם רעידת אדמה פנים רפובליקנית זו תעניק למחנה היריב את חבל ההצלה הנכסף עבורו בתקופה של דשדוש בסקרים ותהיות לגבי מידת יכולתו של היושב בבית הלבן לשאת בנטל הכבד במשך תקופת כהונה נוספת? ימים יגידו.