קישור בין התעשייה הצבאית לחקלאות בישראל; חוסר ביטחון תזונתי

על פי נתונים סטטיסטיים המתפרסמים באתר "y net", בישראל צורכים מדי שנה כ-193 ק"ג ירקות בממוצע לאדם, בעוד נתון זה עומד על 118 ק"ג באירופה ו-123 ק"ג בארה"ב. גם במקרה של פירות, הצריכה הממוצעת לנפש בישראל גבוהה יחסית לשאר העולם ועומדת על 190 ק"ג לעומת 103 ק"ג באירופה ו-111 ק"ג בארה"ב.

אז לתהליך ייצור הפירות והירקות יש השפעה ישירה על בריאות האנשים, ובמידה ומשתמשים בחומרי הדברה מסוכנים בתהליך זה יכנסו יותר רעלים לגוף הצרכן. בצד זאת, מסקירה של ארגונים ומוסדות שונים בישראל עולה כי משרד החקלאות, שהוא האפוטרופוס העיקרי לפיקוח על השימוש בחומרי הדברה, אינו עושה את עבודתו בצורה מדויקת.

בדו"ח שנתי של האיחוד הישראלי להגנת הסביבה בשנת 2017 פרסום ממצאים מדאיגים לגבי דפוסי בדיקה לשימוש בחומרי הדברה במזון. על פי דיווח זה, הזהנר כי עם ישראל חשוף לכמות גדולה של חומרי הדברה המסכנים באופן חמור את בריאות העם. על פי הנתונים שהוצגו, שיעור חריגות ההדברה במזון בישראל גבוה פי ארבעה מאשר בעולם. 

למרות פירסום דיווחים מסוג זה,צפוי להוביל למעקב נוסף אחר תהליך ייצור הפירות והירקות, אבל אחרי שנתיים ב-2019, חשף אתר "y net" כי משרד החקלאות הישראלי אישר שבישראל משמש החמישה חומרי הדברה מסוכנים. 

בשנת 2020 קבע אותו אתר חדשות בדיווח כי רוב "חומרי ההדברה המאושרים" לשימוש בישראל, כלומר כ-60% מהם, אינם מפוקחים, בעוד שהדבר באחריות משרד החקלאות. זה כלומר האפשרות להשתמש ביותר מהמגבלה המותרת בתהליך גידול הפירות והירקות. בדו"ח זה הוזכרו גם כמה חומרי הדברה מסוכנים, ביניהם cyhexatin שהוא רעיל להתפתחות עוברים וילדים, וparaquat בעל רמת הרעילות הגבוהה ביותר וגורם למוות מנשימה ומגביר את הסיכון לפרקינסון וגם דיכלורופרופן מסווג כחומר מסרטן סביר בבני אדם. כל חומרי הדברה אלו מאושרים לשימוש בישראל. דו"ח זה מדגיש, "אין לנו דרך להעריך את כמות הרעלים שאנו נחשפים אליהם; "כי משרד החקלאות לא מבצע את הפיקוח הנדרש".

בהקשר זה נמסר מארגון " האיחוד הישראלי להגנת הסביבה" כי ארגון זה מעריך את מצב החקלאות בישראל כבלתי חוקי לחלוטין ויש לו השלכות מזיקות לטבע ולבריאות האדם.  גם בתחילת מאי השנה (2023) הציג מבקר המדינה דו"ח על המצב המדאיג של השימוש בחומרי הדברה בישראל.

מדינות רבות בעולם צמצמו בשנים האחרונות את חשיפת אזרחים שלהם לחומרי הדברה בפירות וירקות. גם ישראל קיבלה החלטה דומה לפני 20 שנה, אך מחקרים מראים שהפעולות הללו אינן מסונכרנות עם המגמה העולמית: מספר חומרי ההדברה הפעילים המאושרים לשימוש בישראל ולא מאושרים לשימוש במדינות ה-OECD הוא 113. במחקר נמצאו שאריות חומרי הדברה ברבע עד מחצית מדגימות הפירות והירקות.

בעוד ששימוש בחומרי הדברה מסוימים נאסר כבר שנים בארה"ב ובאירופה , כימיקלים מאותו סוג עדיין נמצאים ישירות על צלחות ישראליות.השיעור החריג של שאריות חומרי הדברה בפירות וירקות הוא 3.9% באירופה, אך הנתון הוא 7.5% בישראל. 

נושאים אלו גרמו לחוסר ביטחון התזונתי בשטחים הכבושים. ממפקד האוכלוסין של המרכז לביטחון תזונתי של המשטר הציוני עולה כי אחד מכל חמישה ילדים החיים בשטחים הכבושים סובל מחוסר ביטחון תזונתי. מספר זה גבוה משמעותית בקרב תושבי ערבים המתגוררות בפלסטין הכבושה.

בעוד המשטר הציוני מסתמך תמיד על סטטיסטיקה כדי להציג את עצמו בין המדינות המובילות של  OCED, הדו"ח של מרכז "ביטחון תזונתי" של המשטר הזה מצביע על כך שלפחות 500 אלף מתושבים במשטר הציוני סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. 

בנוסף החקלאים אינם מרוצים ממצב הנוכחי, ולמעשה חלק מקבוצות המחאה בחברה הישראלית מורכבות מחקלאים. בינתיים, אחת הסיבות למחאה של החקלאים היא חוסר הרצינות בהתנהלות מול מפרים בתחום זה, מדו"ח מבקר המדינה עולה כי ההתמודדות עם עבירות בתחום חקלאות אינה מעודדת.

בשנים 2017-2021 כ-79% מתיקי החקירה שנפתחו בגין עבירות חקלאיות הוכרזו סגורים בשל "קושי במעצר העבריינים". מערכת המשפט בישראל מתקשה לעצור עבריינים, ואז רק 18% מהמקרים הובילו להגשת כתבי אישום. התוצאה של המצב הזה היא "תחושת אדישות הממשלה לחקלאים" שנראית כעת בקרבם. 

למרות הבעיות הללו בישראל, החקלאות היא אחד התחומים האהובים על הציונים, שלאחרונה, באמצעות קיום תערוכות שונות, מנסים לזהות את פעילי התחום הזה במדינות אזור המזרח התיכון, למעשה בישראל, הקשר בין עסקים חקלאיים לתעשייה צבאית (מתחם חקלאי-צבאי ישראלי) הוא מאוד עמוק. החקלאות בישראל תוצר של עשרות שנים של כיבוש אלים וצבאי של האדמות הפלסטיניות ודיכוי העם הפלסטיני המדוכא על ידי צבאו. לסיום, יש לומר שחברות מסחריות חקלאיות ישראליות נוצרו ברקע היסטורי זה וממשיכות ליהנות ממנו, והצבא הישראלי נחשב למקור כוח אדם וטכנולוגיה חשוב עבור חברות חקלאיות ישראליות, לכן הביטחון התזונתי של תושבי במשטר הציוני הפחות חשוב עבור משטר זה.