להודות בכישלון; אי מימוש הטענות של המשטר הציוני
לאחר חמישה חודשים של המלחמה בעזה, המשטר הציוני עדיין לא השיג את מטרותיו, מה שנחשב לכישלון של הציונים.
עבר יותר מחמישה חודשים מאז תחילת מלחמת חמאס-ישראל. הביקורות והאתגרים הפנימיים במשטר הזה גברו מדי. לאחרונה גוברת הביקורת על מצב הצה"ל במהלך מלחמת חרבות ברזל (ברמה האסטרטגית). מספר רב מאלופים ישראלים, שחלקם מילאו תפקידים בכירים במטכ"ל, מותחים ביקורת על הרמה האסטרטגית של המלחמה בעזה. הסיכום של כל השיחות הללו הוא דבר אחד: עד כה לא הגענו ליעדים שנקבעו במלחמה ובמהלך המצב הנוכחי ברור שלא נגיע ליעדים הללו.
ההתקפות המאוחדות והמרוכזות של חמאס ב-7 באוקטובר, היו זעזוע גדול לחברה, למערכת מודיעיני וגם ולארגוני הביטחון של המשטר הציוני ותפסו את הציונים בהפתעה. הם פעלו כך שכל ארגוני המשטר הציוני הושפלו.
ביקורת על צה"ל ולהודות בכישלון
האלוף יצחק בריק הוא אחד האלופים המפורסמים ביותר בישראל. האלוף יצחק בריק הוא אחד האלופים המפורסמים ביותר בישראל. הוא נכח במלחמות שישה ימים ויום כיפורים וגם היה כבר מפקד חטיבה ואוגדה. צריך לציין שכעת בריק משרת כאלוף ביחידת מלואים וגם כמומחה צבאי ואסטרטגי בכיר הוא עוסק בניתוח בפרסומים וכלי תקשורת בישראל. במאמרו האחרון שפורסם בעיתון הישראלי "מעריב" מתח האלוף בריק ביקורת על מצבו הנוכחי של הצבא במלחמת חרבות ברזל. הוא כתב: "ככל שעובר הזמן, אנחנו מתרחקים יותר ויותר מהשגת יעדי המלחמה (מיגור חמאס ושחרור חטופים) ואנחנו שוקעים עוד ועוד בביצה של עזה.
לעיתים במלחמות נוצר מצב שצריך לחשוב מחודשת על דרך הפעולה. וזה בדיוק המצב אליו הגענו היום. כיום ברור ומובן מאליו שצה"ל לא יצליח להשיג את המטרה שלו במלחמה (הפלת ממשלת חמאס והשמדת כוחו של חמאס להמשיך בלחימה). כרגע אין כוונה מצד צה"ל לכבוש את רפיח (בשל הקשיים המבצעיים בכך), אז מנהרות חמאס (למצרים) והקשר של חמאס עם חאן יונס ומשם לצפון עזה, יישאר וכך הגישה של חמאס לנשק לא תקוצץ. אף על פי שלא ניתן להתעלם מההישגים הצבאיים של ישראל עד כה, למרות זאת אין לה כמעט ערך אסטרטגי ואין פירושו הצלחה במלחמה."
עוד כותב אלוף בריק: "הכישלון במיגור ממשלת חמאס ברפיח וכישלון ההשתלטות על המנהרות מתחת לרפיח... אומרת שאנחנו לא הצלחנו להשיג את המשימה החשובה ביותר שלנו במלחמה, מטרה שבגינה התחלנו מלחמה (כלומר להרוס את ממשלת חמאס). ...גם אם אנחנו הרסנו יותר מאלף פתחי מנהרות, [זה לא משנה כי] לחמאס יש עוד כמה אלפי פתחי מנהרות".
כמו כן, יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, הצהיר: כי "ההתנקשות האחרונה בביירוט, הבירת של חיזבאללה, הייתה ההרפתקה הנואשת האחרונה של נתניהו, וכמובן שהיא לא תהיה האחרונה, הוא טובע ולוקח אותנו לחורבן."
אי מימוש טענות המשטר הציוני
המשטר הציוני טוען כי למרות שטרם הביס את חמאס, הוא קרוב ליעד המוצהר שלו. עם זאת, עדויות הראו כי צה"ל היה חלש מאוד בהיבטים רבים של התגובה הצבאית והדיפלומטית. ברור שההפסדים של חמאס נמוכים בהרבה ממה שישראל טוענת. הערכות שמרניות מעמידות את מספר ההרוגים של חמאס על עשרים לאחד, זאת אומרת כי יחס של 20 הרוגים לוחמי חמאס לכל חייל ישראלי.
במלחמה הקלאסית, כל גנרל היה מקבל בשמחה את היחס הזה כניצחון מובהק, אבל, לא במלחמה הזו. ללוחמי חמאס יש מוטיבציה אידיאולוגית ודתית שהמוות הוא ערך עבורה. אל ההרוגים פונים כשאהידים, קדוש מעונה ונצחי, מה שחיזק בהם את רוח המאבק וההתנגדות. מצד שני, הישראלים רואים את התוצאות הקונקרטיות של מותם של בניהם, בעליהם ואחיהם, והמוות הוא תבוסה והרס עבורם.
סוגיה נוספת היא שהצבא הישראלי, שטען לעליונות צבאית (ומוסרית) נחרצת, הוכיח כי אינו מסוגל או לא רצה להרוס באופן נחרץ את רשת המנהרות של חמאס. בנוסף להשמדת חמאס, המטרה העיקרית המוצהרת האחרת של פלישת ישראל לעזה הייתה לשחרר את האסירים הנותרים. אך לא רק שהמטרה הזו לא הושגה, אלא שישראל הרגה חלק מהשבויים שלה.
אבל הכישלון הגדול ביותר של ישראל היה במהלך הניסיון לשכנע את העולם שישראל מחויבת לפגיעה מינימלית באזרחים ולעמידה בחוק הבינלאומי. הצהרות שמטרתן לעשות דה-הומניזציה של פלסטינים, כמו תיאורם כ"חיות אדם" על ידי ישראלים בצבא בין היתר האלוף ע'סאן עליאן, שהיה במקרה קצין דרוזי, הובילו ליותר סלידה מאשר סולידריות. הדרוזים הם קבוצת מיעוט ערבית שהתמודדה עם אפליה בישראל.
עם זאת, הכישלון הגדול ביותר של המערכה הצבאית של ישראל צריך להיחשב לתגובתה המכוונת, הבלתי מידתית והאכזרית, כזו שהרגה עשרות אלפי אזרחים. בשום פנים ואופן, מספרים אלו אינם נחשבים מקובלים על דעת הקהל ברחבי העולם.
למעשה, הרג אזרחים מצביע על כמה נושאים המעידים על בעיות בתפקוד המבצעי של הצבא הציוני. ביניהם: היעדר הכשרה מתאימה להבחין בין לוחמים ללא לוחמים, התעלמות בוטה לחייו של האויב לכאורה העומד להיכנע וגם הלחץ הקיצוני של הלחימה ללא תמיכה פסיכולוגית לחיילים עייפים ממלחמה.
גורמים אפשריים נוספים הם: חוסר מידע והיכרות של מפקדים צבאיים בכירים עם התנאים בשדה הקרב וכשל בפיקוד או מינוי מפקדים מבין אישים שאינם מתאימים למלא פקודות ולקבלת החלטות.
בסך הכל יש לציין, מלבד חמאס, ברור שיש לצה"ל נושאים בין חיילים שלו שהוא חייב להתמודד איתן. יחד עם זאת, נראה שהוא לא בטוח על כמה תמיכה הוא יכול לסמוך מראש הממשלה שלו. יש סימנים לכך שקצינים בכירים רבים אינם סומכים על בנימין נתניהו ומעדיפים להחליפו במי שמכבד את הצבא יותר מאשר את המטרות הפוליטיות שלו.
