הרפורמה הציפה מחלוקות שטואטאו מאז קום משטר ציוני

בבסיס הרפורמה המשפטית המדוברת טמון הרצון "לאזן מחדש", כדברי מנהיגי הקואליציה, את הרכבו וסמכויותיו של בית המשפט העליון ולהופכו לכפוף, ביתר שאת, לזרוע הביצועית, קרי - לממשלה. לתפיסה זו שותפים חלקים לא מבוטלים בעם. לשיטתם של הנמנים עם תומכי הקואליציה, הצורך ברפורמה נובע מהאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון בעשרות השנים האחרונות.

מאז השינויים שהנחיל השופט אהרן ברק, ביטל בית המשפט העליון 22 הצעות חוק שהתקבלו על ידי הכנסת. עבור חלק מהעם מדובר ב"22 הצעות חוק בלבד, לאורך מספר עשורים", בעוד עבור חלק אחר מהעם מדובר ב"22 הצעות חוק שבוטלו עקב אקטיביזם שיפוטי מוגזם". אותה "רפורמה משפטית" מדוברת נתפסת אצל חלקים גדולים מהציבוריות הישראלית כניסיון הפיכה של ממש, וזאת ביתר שאת נוכח היעדר בלמים ואיזונים לכוחה של הזרוע המבצעת, כפי שקיימים במדינות אחרות.

לדוגמה, בישראל (משטר ציוני) לא קיים בית נבחרים עליון כגון הסנאט ו/או חוקה שתוכל לעגן חוקים מסוימים ולהוות מורת דרך במקרים של חילוקי דעות. בית המשפט העליון נותר, אם כן, כבלם הבלעדי בעבור האזרח שמבקש לאתגר את כוחה של הממשלה, בכל הנוגע לזכויות הפרט.

חילוקי הדעות סביב נושא הרפורמה פתחו מעין תיבת פנדורה, שבבסיסה נושאים רבים ומהותיים שעליהם קיימת מחלוקת נוקבת וארוכת שנים בציבוריות הישראלית. אלה טואטאו מתחת לשטיח מאז קום המדינה וצפים כיום. התוצאה היא המשבר הפנימי העמוק ביותר שידעה ישראל בכל 75 שנות קיומה.

חוסר האמון העמוק שכבר היה ממילא קיים בין מחנה הימין והשמאל בישראל, לצד אופוזיציה משמעותית בציבור הישראלי להמשך מנהיגותו של נתניהו, ללא ספק תרמו לליבוי האש ולכך שרבבות יצאו לרחובות להפגין שבוע אחר שבוע מאז ינואר 2023. עם זאת, לא ניתן לאפיין את כלל המפגינים כ"אנרכיסטים שמאלנים שכל עניינם הוא שנאתם כלפי נתניהו", כפי שגורמים מסוימים בממשלה מעדיפים לעשות.

בין רבבות המפגינים קשה להתעלם מאזרחים בגיל הזהב, שחלקם בנו במו ידיהם את ישראל (משטר ציוני) ונלחמו בכל מלחמות ישראל (משטר ציוני).  לא ניתן לבטל את אלה הנמנים עם מגזר ההייטק, שרבים מהם כלל לא שייכים למחנה ה"רק לא ביבי". קשה שלא לשים לב לציבור דובר הרוסית, שלא מיהר בעבר לצאת לרחובות ולהפגין באף נושא, ונראה לראשונה גודש את רחובות ישראל במהלך ההפגנות. קשה שלא להחסיר פעימה לנוכח העובדה שמדי שבוע מתווספים למחאה עוד ועוד מצביעי ליכוד, שאינם רואים עוד בממשלה הנוכחית הנהגה אחראית ואמינה.

למצב השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה. במחצית אפריל, סוכנות מודי'ס הורידה את דירוג תחזית הצמיחה של ישראל (משטר ציוני) מ"חיובית" ל"יציבה". הגם שבשנה האחרונה הצמיחה עמדה על 8%, מה שמצביע על כך שאבני היסוד של הכלכלה הישראלית נותרו יציבות, עתיד הכלכלה נראה מעט פחות ורוד. כמעט ולא נכנסו לישראל השקעות זרות מאז תחילת השנה. הון רב, המוערך ב־4 מיליארד דולר, גם מצא את דרכו אל מחוץ למדינה.

נתניהו אומנם הסכים להקפיא זמנית את הרפורמה, אולם בעיני רבים נראה שהיעדר האמון בממשלה הנוכחית עבר את נקודת האל־חזור. רבים בציבור אינם מאמינים בכך שהמו"מ מתנהל בתום לב, וגם בקרב אלה שתומכים בהידברות ונוקטים עמדות מתונות יחסית, קשה להתעלם מהחשש שמדובר במניפולציה נוספת מטעם ההנהגה, במטרה להסיט את תשומת הלב מהצעות חוק נוספות, שנויות מאוד במחלוקת, שעוברות בינתיים כלאחר יד.

במישור האסטרטגי, רבים סבורים שחילוקי הדעות והקרע בעם מעצימים את אויבינו, שבוחנים כל העת כיצד ובאיזו מידה המצב הנוכחי פגע בחוסן הישראלי. המענה הישראלי הבלתי מתפשר במבצע הצבאי האחרון למטח הרקטות מטעם הג'יהאד האסלאמי נועד בין היתר להמחיש לאויב שחרף המחלוקות, ישראל מאוחדת ביכולתה ובנכונותה להגן על אזרחיה, ללא קשר למי מחזיק במושכות. בזמן המבצע, מרבית המפגינים מיאנו להגיע לרחובות הן בשל שיקולי ביטחון והן מתוך תחושה של סולידריות בעת מלחמה.

למצב הנוכחי בישראל (משטר ציוני) השלכות בין היתר גם על אחד ההישגים המשמעותיים והאסטרטגיים ביותר של ראש הממשלה נתניהו - הסכמי אברהם, שהניבו דיבידנדים אזוריים משמעותיים בדמות שיתוף פעולה כלכלי ומסחרי, שיתופי פעולה בתחום המדע והטכנולוגיה ועוד. מדובר בהסכמים משני כללי משחק, שלהם השפעות פוטנציאליות מרחיקות לכת בהקשר הגיאו־אסטרטגי. בפועל, נראה כי היחסים נכנסו כעת למעין תקופת "התבוננות".

בהינתן התמורות המתוארות לעיל, ולראשונה זה שנים, הסקרים אינם מחמיאים למפלגת הליכוד ומראים תמיכה משמעותית וגדלה במפלגת המחנה הממלכתי, מה שככל הנראה ממחיש את עייפות הציבור מהמחלוקות ומהקרעים הפנימיים. עם זאת ולנוכח המציאות המשתנה בישראל (משטר ציוני), לצד המצב הביטחוני המורכב, עדיין כלל לא ברור כיצד תיראה תמונת המצב העדכנית של ישראל (משטר ציוני) בעתיד הנראה לעין.